ניתוק וחיבור

שלום לכולם, שמי ריקי שחם והיום אני אביא מסיפורו של מטפס ההרים הישראלי דורון הראל, שגר כיום בבקתה מבודדת בתוך היערות הפראיים של קנדה.

״יש משפט בודהיסטי,״ הוא אומר, ״שלפיו עולה הרגל יוצא לדרך, לא יודע בדיוק לאן הוא הולך, אבל המטרה כבר נמצאת בתוכו. זה היה נכון גם אצלי, וכנראה שאצל כולנו. האמת נמצאת בתוכנו – רק קשה לזהות אותה עם הרעש מסביב. ההרים תמיד היו עבורי מקור משיכה והשראה, הייתי רק צריך למצוא אליהם דרך חדשה. אם עד כה הייתי בהם הרפתקן, אורח לרגע, כעת רציתי לבנות בהם בית.״

ואכן, לפעמים צריך לתת לרוח לעצב אותך. לאחר עשרות שנים וקריירה מצליחה כסופרטאי ומטפס הרים, דורון רצה למצא לעצמו ״בית״, ולבנות אותו לעצמו בתוך הטבע הפראי. להתנתק, כדי להתחבר. לאחר חיפושים רבים, הוא נתקל במודעת מכירה לשטח ב-Nuk Tessli, שפירושה בניב האינדיאני המקומי ״רוח מערבית״.

דורון גילה בקתה באזור נדיר ביופיו, בלב הרכס הכי פראי בצפון אמריקה, 50 ק"מ מהשכן הקרוב, וכי חשוב – סוף סוף ביצבצה בקירבו אותה תחושת "התרגשות שלפני הרפתקה". מטפס ההרים הותיק החל כאן את הפרק החדש בחיו, כאשר רכש את המקום ופתח בו עם משפחתו את אתר הטיולים היחידי באזור מרוחק זה.

מעטים מגיעים לשם. ורוב הזמן הוא מוצא את עצמו שם לבדו בתוך מרחבי הטבע. מה שמובן מאליו לכולנו, כמו חשמל ומים, הופך מורכב יותר במקום שכזה שבו בחר לחיות, אך ״מבחינת מה שחושב – כמו פרנסה, עניין, ושאלות על החיים, הכל בעצם כל כך פשוט,״ הוא אומר.

תקופת הקורונה תפסה את דורון דווקא בארץ, מסוגר פה כמו כולנו, אך הוא חולם להיות שם שוב, מנותק אולי, אך מחובר ביותר.