באחד הפעמים שהתאמנתי עם מטופלת בחוץ, היא בחרה חורשה קטנה של עצי זית בקצה המושב. פרסנו מזרון עבה שהבאתי במיוחד מפני אלפי החרצנים הקשים שכיסו את האדמה הקשה מתחת לצל. העצים היו צפופים מספיק כדי ליצר גג שלם מעלינו, משטח מוגן מתחת לצמרות שלהם שהתאחדו.
זיקית ענקית עמדה על קשר גדול בגזע של אחד העצים, ובלסה לה עלים יבשים. המתאמנת שלי, שדברה רק דנית והשתדלה לתקשר איתי באנגלית, צחקה ואמרה, "Look, a cemo-lion״. לרגע חיפשתי אריה, ואז הבנתי שהתכוונה קמיליון.
נסו גם אתם להתאמן בחוץ, תמיד נראה לי ששם הגוף נבנה באמת, לא רק בצורה שלו.
באהבה,
ריקי שחם
———–
אנשים הם כמו, מאת רוז יה
אנשים הם כמו רקע שנבלע בזיקית
מתערבבים בתוך גוף שמחפש לו שמש
ועושים איתו כבשלהם
לחסוך ממנו כאב או סבל
שהוא מנת חלקו בין כה וכה
הכרתי אדם שנמשך אל הקשת
מאוהב באפשרות שאנשים ישתנו
צבעים מתחלפים בזיקית רק
לא בבני אדם
אלא אם כן תשנה כיוון
והרקע יפלט ממך החוצה
כמו שאגה בלב יער.
וואהו כל כך מעניין
פעם היתה לי זיקית והיא נפלה לי דשא ונעלמה….